<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים קי"ב—קי"ז</h1>
<h2>דף עד:</h2>
התופר ב' תפירות חייב והוא שקושר ראש החוט מכאן ומכאן שתעמוד התפירה יתר על ב' תפירות אע"פי שלא קשר. והמותח חוט של תפירה חייב וכתב הב' התרומה דמכאן ראיה שאסור למשוך החוט כשתופרין בו בתי זרוע סמוך לאגרוף ומהדק ומותחין אותו ביום ומתירין אותו בלילה כשרוצה לפשוט בגדיו. ויש מקילין בזה לפי שתחלת עשייתו אינה לתפירה גמורה אלא למתוח ולהתיר והמחמיר תבא עליו ברכה ומ"מ אם יש שם נקבים מתוקנים ומוקפים תפירה סביב הנקב מותר כמו שנהגו הנשים בנקבי המלבוש שקורין קורדוניש. הקורע על מנת לתפור ב' תפירות חייב אבל הקורע להפסיד פטור מפני שהוא מקלקל. והקורע בחמתו או על מתו חייב מפני שהוא מתקן כשמישב דעתו. המדביק ניירות או עורות בקולן של סופרים או בדבר אחר חייב לפי שהוא תולדת תופר. והמפרקן תולדת קורע.
